פסק-דין בתיק ת"א 62958/04

בפני תביעה כספית בסך 539,787 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעת, חברת ביטוח, נגד נתבע 1, סוכן ביטוח במקצועו, אשר בתקופה הרלוונטית שימש כסוכן מטעמה, (להלן: " הנתבע") ואשתו, (להלן: " הנתבעים"), בגין אי החזר הלוואות.

תמצית טענות התובעת

1.         בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים מיום 27.3.96, (להלן: " ההסכם"), שימש הנתבע סוכן של התובעת למכירת פוליסות ביטוח חיים, והיה זכאי מכוח הסכם זה לקבל הלוואות, על חשבון כספים אשר יגיעו לו ממכירת ביטוחי התובעת.

עוד בהתאם להסכם, במקרה של הפסקת עבודה מכל סיבה שהיא, היה על הנתבע  להשיב את כספי ההלוואה בתוך 60 יום.

בהתאם להסכמי הלוואה אשר נחתמו בין הצדדים, קיבל הנתבע קיבל שתי הלוואות, ולהבטחת החזרתן משכנו הנתבעים לזכות התובעת את דירתם בת 3 חדרים ברח' אנה פרנק 13 ברמת גן, (להלן: " הדירה").

ההלוואות שנתנה התובעת לנתבעים הן:

א.         ביום 16.5.96 קיבל הנתבע הלוואה מהתובעת בסכום קרן של 100,000 ש"ח. בהתאם להסכם ההלוואה, סכומה צמוד למדד המחירים לצרכן וללא ריבית. במקרה שהנתבע לא יעמוד בשיעור של 50% מיעדי התפוקה שקיבל על עצמו בהסכם העבודה, תחויב ההלוואה בריבית בשיעור 5%. את ההלוואה היה עליו להחזיר ב- 5 תשלומים שנתיים החל מיום 25.3.98 ועד ליום 25.3.02. במקרה של פיגור בהחזר ההלוואה, היה עליו לשלם ריבית פיגורים לפי שיעור הריבית המרבי בהתאם לצו הריבית, אשר באותה עת בשיעור 17%.

ב.         ביום 11.3.97, קיבלו הנתבעים הלוואה מהתובעת בסכום קרן של 450,000 ש"ח. בהתאם להסכם ההלוואה, שסכומה צמוד למדד המחירים לצרכן ונושא ריבית בשיעור 2% לשנה ובמקרה  בו הנתבע לא יעמוד בשיעור של 50% מיעדי התפוקה שהתחייב בהסכם, תחויב ההלוואה בריבית בשיעור 5% לשנה, והיה עליו להחזיר את ההלוואה ב- 5 תשלומים שנתיים, החל מיום 25.3.98 ועד 25.3.02. במקרה של פיגור בהחזר ההלוואה, היה עליהם לשלם ריבית פיגורים בשיעור המרבי בהתאם לצו הריבית, אשר באותה עת היה 17% לשנה.

2.         הסכם עם הנתבע הופסק על ידי התובעת, ביום 25.2.98, עקב אי עמידת הנתבע ביעדים שלהם התחייב בהסכם, ובהתאם לסעיף 6.3 להסכם, היה עליו לפרוע את ההלוואות הנ"ל תוך 60 יום מיום הפסקת עבודתו, דהיינו עד ליום 25.4.98.

כיוון שהנתבעים לא פרעו את ההלוואות, התובעת מימשה את המשכנתא על הדירה על ידי מכירתה לצד ג', במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק 01-86771-99-6, וגבתה לעצמה על חשבון החוב סך 539,787 ש"ח.

כיוון שסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל היה גבוה מהסכום שהתובעת גבתה, נותרה לטובת התובעת בהלוואות אלה, לאחר מכירת הדירה, יתרת חוב בסך 539,787 ש"ח.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סכום זה.

תמצית טענות הנתבע

1.         התובעת זייפה את השטרות שמסרו לה הנתבעים לצורך פירעון ההלוואות ואלה הוצגו במרמה לבנק, בניסיון לגבות כספים על ידי השטרות שמועדם זויף.

הנתבע הגיש נגד התובעת תביעה כספית בבית המשפט המחוזי, בגין הפרת הסכם העבודה. בנוסף, הסכם העבודה אשר צורף לכתב התביעה, זויף אף הוא, כאשר בסעיף 6.1 לו התובעת, או מי מטעמה,  זייף בעט כך שבמקום סעיף 4.1 במקור, נרשם 5.1.

בהתאם להסכם הייתה אמורה יחידת הפיקוח אשר הוקמה ונוהלה על ידי הנתבע, למכור פוליסות ביטוח של התובעת. ביחידת הפיקוח עבדו סוכני ביטוח בפיקוחו וניהולו של הנתבע.

3.         בהתאם להסכמי ההלוואה, היה על הנתבעים להשיב את ההלוואות באמצעות פירעון השטרות שמסרו לתובעת כאמצעי תשלום.

התובעת פרעה את השטר הראשון ואת יתר השטרות לא הציגה לפירעון במועדם, בחוסר תום לב. בכך גרמה התובעת לנתבעים נזק ואינה רשאית לדרוש ריבית חריגה בשל מחדליה.

התובעת הפסיקה לשלם לנתבע את העמלות להן היה זכאי, וסכום עמלות אלה עולה בהרבה על סכום החזרי ההלוואה. לכן, יש לקזז מסכומי ההלוואות את סכומי העמלות המגיעות לנתבע.

התובעת מסרבת להעביר לנתבעים את דו"חות התפוקה של סוכני הביטוח אשר עבדו תחת פיקוחו וניהולו של הנתבע.

4.         התובעת היא שהפרה את ההסכם, תוך גזילת סוכני הביטוח אשר עבדו אצל הנתבע, והפסקת תשלום העמלות להן זכאי הנתבע. לכן, הנתבעים לא חייבים  לתובעת דבר והתובעת היא שחייבת להם סכומים גבוהים.

דיון